משחק טניס טיפוסי- יש כ-200 נקודות לשחק, במשחק בן 3 מערכות. 200 נקודות! משמעות הדבר ששחקני טניס משחקים 200 פעם נק.' ועוד נק' ועוד נק' ועוד נק'.... אם את/ה משחק/ת טניס, אחרי סט ראשון, נשארו לך עוד כ-140 נק' לשחק, עוד נק' ועוד נק' ועוד נק'...
אחד האתגרים הפסיכולוגיים בטניס הוא להשאיר מאחור את הנק' האחרונה ולחשוב קדימה. במילים אחרות "לדעת לשחרר". שחקני טניס רבים נעזרים בפסיכולוג ספורט כדי להצליח להתרכז בהווה, לשחרר, או להרפות מטעויות. כמובן שאין משמעות הדבר הינה שאסור להתעצבן לעולם, ואפילו שחקנים שונים בעלי סגנונות שונים ואופי שונה מתעצבנים כל אחד בדרכו (יוג'ני כפי שניתן היה לראות, מתעצבן יותר בהשוואה לפדרר קר הרוח).
באליפות ארה"ב הפתוחה האחרונה (US OPEN 2007), התמודדו ברבע הגמר רודיק (Roddick) ופדרר (Federer). לאחר 45 דק' מאומצות בתוצאה 6-6 במערכה הראשונה, במצב של 6-5 בתוך שובר השיוויון פדרר מגיש... אייס! התוצאה 1-0 לפדרר במערכה הראשונה. רודיק בדרכו לשבת מתעצבן (ואף מסנן קללה באנגלית). ניתן לדמיין על פי מראה פניו, מה הרגיש באותם רגעים וכל שחקן טניס יוכל להבין אותו.
מעניין יותר לצפות בהמשך, כיצד רודיק עולה לשחק את ה-Game הבא במערכה הבאה- מלא התלהבות, משדר לפדרר, שהמשחק ימשיך להיות צמוד והוא לא מתכוון לחשוב על המערכה הקודמת. בוידאו רואים את רודיק יורד מנוצח בשובר שוויון, ומיד אחר-כך עולה ומשדר מסר ליריב שהוא לא מתכוון לוותר על המשחק הזה. נראה שרודיק, למרות העצבים והאכזבה, הצליח לעלות למערכה השניה מלא אנרגיה ומוטיבציה, נחוש להמשיך ולעשות את המירב, אחר ש"שכח" ו"שחרר" את הנק' הכואבת שהפסיד בשובר השוויון.