תרומתה של הפסיכולוגיה הקלינית לתחום פסיכולוגיית הספורט באה לידי ביטוי בעשורים האחרונים בעיקר בטכניקות שסייעו לעבודה היישומית בשטח של פסיכולוג הספורט והתבססו על עקרונות מהטיפול והחשיבה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT). התערבויות אלו התרכזו בשכבת ההתנהגות, מטרות וכלים לשיפור ביצוע, כגון נשימות, הדמיה, דיבור עצמי, שגרות, הצבת מטרות ועבודה על קשב. בשנים האחרונות החשיבה הקלינית תרמה גם להחדרת גישות עדכניות יותר מהטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, מהגל השלישי, הכוללות בין היתר ACT וגישות מבוססות מיינדפולנס (Hofmann et al., 2010; Moore, 2009).
חשיבה דינאמית בספורט - הדרך הפחות סלולהאולם עדיין, כשמסתכלים על עבודתם של פסיכולוגים של הספורט בעולם, החשיבה הפסיכודינמית תופסת מקום מצומצם יחסית בפסיכולוגיית הספורט. חלק מזה קשור להיסטוריה של התחום: לתרבות הספורט הדורשת פעולה, פתרונות ותוצאות מיידיות, וגם להנחות שגויות וחוסר הבנה של הגישה הדינאמית ותרומתה האפשרית. חשיבה פסיכודינאמית היא חשיבה הרואה את האדם כנתון תחת כוחות ולחצים שונים פנימיים וחיצוניים אשר לעיתים קרובות מושכים לכיוונים מנוגדים.
